פרשת ענבל אור – ההיבט הפלילי

בימים האחרונים אנו עדים בתקשורת לסערה עקב פרשת ענבל אור. ענבל אור היא יזמית נדל"ן אשר עמדה בראשן של מספר חברות, ביניהן חברת "אור סיטי נדל"ן". בעקבות חקירה של רשות המיסים אשר הולידה חשד בהעלמת 17 מיליון ₪ מע"מ אותם לא שילמה החברה, נפתחו הליכים בבית המשפט אשר לבסוף הורה על פירוק החברה. ההליכים בבית המשפט והדו"ח שניתן ע"י המפרק הציגו מצג עגום על התנהלות החברה והעלו חשדות למעשים פלילים כגון מרמה, רישום כוזב במסמכי תאגיד והונאה.

מדוע טוענים כי ענבל אור פעלה על מנת להונות ולרמות את לקוחותיה?

לקוחות של ענבל אור הגישו תלונות במשטרה וחקירה נפתחה במפלג ההונאה בחשד למרמה והונאה. עיקר הטענות מבוססות על העובדה כי לטענת הרוכשים וגורמים שונים, באמצעות מצג שווא גבתה ענבל אור כספים מלקוחות אשר האמינו כי כסף זה מיועד לרכישת קרקע לדירה ויועבר לטובת פרויקט הנדל"ן, בעוד הלכה למעשה הכסף הועבר לחברה ללא בטוחות ומבלי שתועל לטובת הפרויקט – כלומר, הלקוחות לא קנו זכות באמצעותו לדירה או לקרקע. במילים פשוטות, הלקוחות שהאמינו כי התשלום מיועד לשמירת זכותם לדירה בפרויקט, בעצם לא רכשו דבר. הכסף שלמראית עין היה אמור לשמש לאותו הפרויקט שימש את ענבל אור לצרכיה האישיים ולא למימון הפרויקט.

מכאן הטענה כי ענבל אור פעלה על מנת להונות ולרמות את לקוחותיה באמצעות מצג שווא ומסירת מידע מוטעה או מטעה בכוונת מכוון. נוסף על כך, עלתה הטענה כי ענבל אור משכה את הכסף אשר נכנס מהקונים לחברה ללא בטוחות ולא דרך נאמן. האומדן הוא כי משכה מיליונים, ועשתה בו שימוש אישי אסור בעוד החברה דיווחה על הוצאות אלו כהוצאות חברה. במעשים אלו לכאורה, נעברו עבירות מס רבות כגון רישום כוזב. ענבל אור נחקרה במשטרה באזהרה ושוחררה לביתה בתנאי מעצר בית. החקירה עודנה מתנהלת במשטרה השוקדת על איסוף הראיות. במקרה כזה, שבו מדובר בחשד לעבירות צווארון לבן, יש צורך בייצוג ובייעוץ של עורך דין פלילי מנוסה בתחום כבר בשלב הראשוני.

ההיבט הפלילי של הטענות והתמודדות עימן

עבירת המרמה בחוק העונשין אוגדת בתוכה שני מצבים: המקבל דבר במרמה (עונש של עד 3 שנות מאסר) ומרמה בנסיבות מחמירות (עד 5 שנות מאסר). נסיבות מחמירות בוחנות את היקף המרמה, השיטתיות וכן הכוונה לשמה נעשה המעשה. רישום כוזב במסמכי תאגיד מוגדר בחוק כעובד, מנהל או פקיד של תאגיד אשר רושם במסמכי תאגיד פרט כוזב בכוונה ומתוך מטרה לרמות או שנמנע מלרשום פרט חשוב במטרה ובכוונה לרמות, דהיינו להשפיע על התנהלות החברה. דינו של העובר על עבירה זו: עד 5 שנות מאסר.

עו"ד פלילי שרון נהרי מדגיש את ההיבט הפלילי של הטענות והדרך להתמודד איתן, למרות שאין ברשות המשרד את כל חומר הראיות, שכן החקירה עודנה בעיצומה. ככלל, כאשר אדם נחשד בעבירות דומות לאלו בהן נחשדת ענבל אור, מומלץ לשתף בהליך, טרם החקירה, עורך דין פלילי אשר יהיה מעורה בפרטים, שכן חקירות מאין אלו עומדות על הפרטים הקטנים.

כמו כן, יש לזכור כי תאגיד הנו ישות משפטית העומדת בפני עצמה ועל כן על מנת להעמיד לדין פלילי את העומד בראש התאגיד, על הפרקליטות להוכיח כי בעלי החברה נתנו הוראה מפורשת לביצועה של אותה העברה או במכוון התעלמו מעצם ביצועה מתוך אינטרס אישי, כלומר צריכה הפרקליטות להוכיח את המודעות של החשוד כאדם פרטי ואת מעורבותו במעשה באופן ישיר כאדם פרטי. כאן חשוב לזכור כי הדין הפלילי מכיר בהימנעות מעשייה אקטיבית או בהתעלמות ממעשה אשר ידוע שנעשה כיסוד להוכחת מודעות הקרוי בשם "עצימת עיניים". המשמעות היא שגם אם אותו אדם העומד בראשה של החברה ידע שנעשים מעשים פליליים כגון מרמה או הונאה ולא פעל על מנת למנוע אותם, אף אם לא הורה על עשייתם במפורש ובאופן ישיר, ימצאו אותו כמי שנטל חלק פעיל באותו המעשה וידע על עשייתו.

חוסר ידיעה בדבר מעשים פליליים

כבר היום ניתן לראות כי טענתה העיקרית של ענבל אור למן ההתחלה מושתת על חוסר ידיעתה על המעשים הפלילים הנטענים לכאורה שנעשו בחברה שבבעלותה. השלב השני יהיה לבחון אם באמת נעשה כאן מעשה שיטתי של מרמה, מה היו הכוונות של החברה, ואם המעשים שנעשו מצד החברה בעלי אופי פלילי.

במקרה הספציפי של ענבל אור, עו"ד פלילי יוכל לטעון כי החוזים עליהם חתמו הלקוחות שיקפו נכונה את המצב, שכן לא הבטיחו דירה אלא "אופציה לרכישת דירה עתידית", דהיינו שלא הובטחה דירה ספציפית ולא הובטח כי אכן האופציה תתממש. בעצם, על פי החוזים, ענבל אור מכרה רעיון עתידי ולא זכות ממשית והדברים באים לידי ביטוי בחוזה.

אשר על כן, אחת הטענות האפשריות היא שאין המדובר במעשה פלילי אלא בסכסוך חוזי ותו לא, שכן החוזה בעצמו לא הבטיח זכות קניינית ועל הקונה לדעת כי באחריותו לבדוק חוזה בטרם החתימה, וכשהמדובר ברכישה של זכות קניינית עליו להבטיח את כספו. מאחר שאין המדובר ברכישה של זכות קניינית (דירה) אלא רק אופציה, רעיון הבא לידי ביטוי בחוזה, לא נעברה כל עבירה. חופש החוזים מאפשר לחברה 'למכור' רעיון אשר אם יהפוך לממשי, לקוחות החברה אשר חתמו עליו ייהנו מפרותיו.

טענה זו אינה מופרכת, שכן אל לנו שלכוח כי לחוזה שני צדדים, ולקוח אשר מיהר לחתום על חוזה מבלי לבחון אותו אצל עורך דין או להבין משמעותו, עליו האחריות – וחלק, לפחות, מהאשמה. המעשה הופך פלילי רק אם יוכח שהחוזה הטעה בכוונה תחילה את הלקוחות ומטרתו הייתה גביית כספים שאינה כדין.

אף אם החברה נכנסה לחובות, עדיין אין המדובר בהוכחה לכך כי גביית הכספים נעשתה במטרה לא כשרה או בדרך של מרמה. השאלה העומדת על הפרק היא אם מלכתחילה לא הייתה כלל כוונה לגבות הכספים לצורך מימון אותם פרויקטים שבשמם נגבו. באם התשובה לכך תמצא חיובית, ייתכן שיהיה בסיס לעבירת המרמה.

ההוכחה אינה פשוטה כלל בעבירות מסוג זה

הוכחה של עבירת המרמה וההונאה במקרה דנן אינה פשוטה כלל. המדובר בפעילות מורכבת של חברה בעלת עובדים רבים אשר פעלו מטעמה. כאמור לעיל, הטלת אחריות פלילית על בעלי החברה אינה דבר של מה בכך ודורשת תשתית ראייתית ענפה הכוללת בין היתר את הידיעה והן את המעשה כלומר, כי ההוראה לפעול בדרך מסוימת המאפשרת או המבצעת את העבירה הגיעה מאותו האדם בעלי החברה תוך ידיעה, וכוונה לרמות או להונות במודע את הלקוחות.

התנהלות כלכלית בעייתית של חברה, קשיים כלכלים של חברה, אף אם הביאו לפירוקה, אין בהם די על מנת לבסס אישום פלילי. ייתכן שאלו מבסיסים חשד לכאורי להתנהלות פלילית אלא שחשד זה יש לבסס על מנת להגיש כתב אישום ואין המדובר בפעולה פשוטה.