[vc_row bg_type="no_bg"][vc_column width="1/2"][vc_single_image image="5109" img_size="full"][/vc_column][vc_column width="1/2" el_class="בשנה האחרונה ישנו שיח נרחב סביב הפריצות של האינטרנט, בשל התפתחות מכשירי המדיה והגישה הקלה לאינטרנט מכל מקום ומכל מכשיר סלולארי או מחשב. התפתחות טכנולוגית זו הביאה למספר הצעות חוק שנערמו על שולחן הכנסת המבקשות להגביל את השימוש באינטרנט. אז כיצד ניתן להגביל את השימוש באינטרנט והאם החקיקה המוצעת לא פוגעת באופן חמור בחופש הביטוי שלנו ומעבירה את סמכויות האכיפה לגופים פרטיים?"][vc_column_text]בשנה האחרונה ישנו שיח נרחב סביב הפריצות של האינטרנט, בשל התפתחות מכשירי המדיה והגישה הקלה לאינטרנט מכל מקום ומכל מכשיר סלולארי או מחשב. התפתחות טכנולוגית זו הביאה למספר הצעות חוק שנערמו על שולחן הכנסת המבקשות להגביל את השימוש באינטרנט. כיצד ניתן להגביל את השימוש באינטרנט והאם החקיקה המוצעת לא פוגעת באופן חמור בחופש הביטוי שלנו ומעבירה את סמכויות האכיפה לגופים פרטיים?
חוק הפורנו, למשל, מבקש להגביל את הגישה לתכנים של פורנוגרפייה, אלימות והימורים לכל אדם. החוק מציע שכברירת מחדל לגולש לא תינתן גישה לאתרים אלו, אלא אם מדובר בגולש בגיר שמבקש לגלוש באותם אתרים באופן גלוי, ובמקרה כזה יאלץ לבקש מספקית האינטרנט שלו גישה.[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row bg_type="no_bg"][vc_column][vc_empty_space][vc_column_text]
למה זה רע?
ראשית, החוק מטיל את סינון הגולשים על גופים מסחריים ופרטיים, הלא הם ספקיות האינטרנט. על גופים אלה לבחון את בקשת הגולש לקבל גישה, אך נשאלת השאלה מה יהיה עונשי של אותו גוף אם יתברר שטעה – האם ייקנס ויואשם בעבירה פלילית? שאלה זו יוצרת נטל כלכלי ולא רק מוסרי על ספקית האינטרנט, שבעקבות חוק זה נושאת באחריות רבה. החשש הוא שספקיות האינטרנט לא יאפשרו גישה מאחר ולא יצרו לשמש כגוף הבורר והאוכף חוק זה ובכך תיפגע באופן חמור בחופש הביטוי, המידע וחופש העיסוק – זכויות שכבר הוכרע לגביהן בפסיקות בג"צ קודמות כי הן מהותיות ונחוצות ליציבותה של חברה דמוקרטית.
כך למשל בבג"צ סנ"ש (6126/94) שניתן בשנת 1999 עסק בית המשפט העליון בגבולות חופש הביטוי, והכריע כי חופש הביטוי כולל בתוכו גם הצגתם של תכנים פוגעניים באם הם מובאים בתוך יצירה או כחלק ממנה. במהות חופש הביטוי במשטר דמוקרטי נמצא במתח בין אינטרס הציבור על שמירה על הסדר והגנה על רגשות הציבור.
באשר לתכנים פורנוגראפיים פסק בית המשפט העליון בבג"ץ ש.י.ן בשנת 2003 (בג"ץ 5432/03) כי חופש הביטוי כולל בתוכו אף יצירה פורנוגראפית וזאת חרף הפגיעה של תכנים אלו בכבוד האישה. בבג"צ זה הוגש ע"י שוויון ייצוג נשים וארגונים פמיניסטיים תוך כוונה לבלום החלטה מנהלית המתירה שידורי כבלים פורנוגראפיים בישראל.
מאחר וכאמור תכנים פורנוגראפיים הם ללא ספק חלק מחופש הביטוי וחופש היצירה וכן החופש של כל אדם להגיע למידע ולקבלו הרי שהחלטה זו פוגעת בכך באופן אנוש, שכן העברת האכיפה לגופים פרטיים באופן מסויים פוגעת בזכות לפרטיות של אדם מאחר ומחייבת אותו לפנות לספק האינטרנט ולבקש באופן ישיר את גישתו לאותם תכנים. במקרים כאלה, נדרש האדם הפרטי להיכנס לרשימה מאורגנת של הספקית בה שמו מוצג כמי שדרש לקבל השירות . במהלך אקטיבי זה המוטל על הצרכן הרי שנפגעת זכותו לפרטיות.
חופש הביטוי ברשתות החברתיות
חוק נוסף העומד על הפרק הוא חוק העוסק בהסרת תכני הסתה המפורסמים ברשתות החברתיות: פייסבוק, טוויטר ועוד פלטפורמות המאפשרות היום ביטוי לכל אחד. עידן הרשתות החברתיות מאפשר למשתמשים להתבטא באופן לא מרוסן ולהתבטא בצורה פוגענית בשם חופש הביטוי. משמעות החוק המוצע מטילה את האכיפה על הרשתות החברתיות, שאמורות לאתר את התוכן הפוגעני ולהסירו ובכך הופכות לזרוע אכיפה לכל דבר. אם לא די בכך מטיל החוק סנקציה על הרשתות החברתיות במקרה שלא יסירו את הביטוי הפוגעני בדמות קנס כבד.
המשמעות לכך היא שמאחר ולחוק זה השלכות כלכליות על הרשתות הן יעדיפו מסננת רחבה מידי ויפסלו סוגי ביטוי שאינם עולים בקנה אחד עם הסטה או טרור והכל על מנת להימנע מהסנקציה. במצבים אלו נפגע אנושות חופש הביטוי ואף נחסם בצורה גסה ובוטה כמעט לגמרי.
ועדיין נשאלת השאלה – הלא תעדיפו להתמודד מול ביטוי הסתה גלוי באמצעות וויכוח, שכנוע ותגובה הולמת מאשר לבלום את הביטוי אשר ישמע רק בחדרי חדרים. כך למעשה ביטויים המרמזים על בעייתיות יוסתרו מעיני כל ולא ניתן יהיה להתחקות אחרי ארגונים בעייתיים או בודדים שיש לשים אליהם לב.
המשמעות של הצעות החוק אלו ועוד אחרות העומדות על הפרק פוגעת בנו האזרחים ובאפשרות שלנו לממש את זכויותינו הדמוקרטיות אלו הנגזרות מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד חופש העיסוק.
האם חוקים אלו הם שלב נוסף בהליך של הפללת יתר?
האופן בו מוצגים החוקים יכול להישמע לנו סביר – ניסיון למנוע פגיעה ברגשות הזולת, בנפש ילדינו ובאופן די פטרנליסטי מכתיבה לנו המדינה מהם התכנים אותם אליהם אנו יכולים לגשת ומה מותר לנו לבטא ומה לא. הצד השני של מטבע האכיפה מחייב ענישה בדמות קנס או בדמות עונש מהותי אחר בעצם מעבירה את השיח לשיח פלילי הדורש הליך של חקירה, של ראיות ובסופו אולי גם ענישה.
כיצד קרה שהגישה לחופש הביטוי , העיסוק והמידע צועדים בצעדי ענק לקראת הפיכתם למעשה פלילי בר אכיפה? קראו את הכתבה המלאה בגלובס בנושא[/vc_column_text][/vc_column][/vc_row][vc_row bg_type="no_bg"][vc_column][vc_single_image image="5110" img_size="full"][dt_gap height="25"][dt_call_to_action content_size="normal" line="true" animation="shake"]
לפרטים נוספים / לקביעת ייעוץ – צרו קשר: 03-6969080 או השאירו את פרטיכם:
[contact-form-7 id="3967" title="טופס אנכי הנעה לפעולה"][/dt_call_to_action][/vc_column][/vc_row][vc_row][vc_column][/vc_column][/vc_row]
