עו״ד שרון נהרי מסביר ב־mako על הסוגיות המרכזיות בפרשת סיימון לבייב, אחת מפרשות ההסגרה הבינלאומיות הבולטות של השנים האחרונות. לבייב, שנעצר בגאורגיה בעקבות בקשת הסגרה של גרמניה, מציב במוקד הדיון שאלות עקרוניות על גבולות האכיפה, זכויות האדם והמשפט הבינלאומי בעידן הדיגיטלי.
נהרי, המייצג את לבייב בהליך, מדגיש כי התיק חורג מהמישור הפלילי הרגיל ונוגע בעקרונות יסוד של צדק, ריבונות והליך הוגן. לדבריו, שלושה נושאים מהותיים עומדים במרכז ההגנה: טענת ההתיישנות – מאחר שהעבירות הנטענות התרחשו לפני למעלה מעשור; חולשת הראיות – המתבססות על מסמכים חלקיים ונסיבתיים; וזכויות אדם – הקובעות כי לא ניתן להסגיר אדם אם קיים חשש לפגיעה בזכויותיו או להליך שאינו הוגן.
נהרי מתאר את המקרה כמבחן למערכת הבינלאומית ולשאלה עד כמה מדינות שומרות על איזון בין המאבק בפשיעה חוצת גבולות לבין הגנה על זכויות הפרט. הוא מציין כי בעידן של פשיעה דיגיטלית והונאות מקוונות, שבהן גבולות מדינתיים מאבדים ממשמעותם, יש לוודא שהמשפט לא יאבד את ההגינות האנושית הבסיסית שעליה הוא מושתת.
לדבריו, פרשת לבייב מסמלת את הצורך הדחוף בעדכון האיזון בין אכיפה גלובלית לבין שמירה על זכויות אדם, מאבק עקרוני שמתרחש לא רק באולמות בתי המשפט, אלא גם בלב השיח המשפטי הבינלאומי של המאה ה־21.
