חוק העונשין – המשך – חלק ה

משרד עו"ד שרון נהרי | צווארון לבן, הסגרות ופלילי
משרד עו"ד שרון נהרי | צווארון לבן, הסגרות ופלילי
עורך דין פלילי שרון נהרי מעניק מגוון שירותים משפטיים בתחום הפלילי וייצוג בערכאות המשפטיות בסוגים רבים של עבירות פליליות. המשרד שעו"ד נהרי עומד בראשו הוכתר על ידי גלובס לאחד מעשרת משרדי עורכי הדין המובילים בישראל.

סימן י': זנות ותועבה

199. סרסרות למעשי זנות (ז1/ (א), (ב)) (תיקון: תש"ס)

(א) אלה דינם מאסר חמש שנים:

(1) מי שמחייתו, כולה או מקצתה, דרך קבע או בתקופה כלשהי, על רווחי אדם העוסק בזנות;

(2) מי שמקבל ביודעין מה שניתן בעד מעשה זנות של אדם או חלק ממה שניתן כאמור.

(ב) עבר אדם עבירה לפי סעיף זה בבן זוגו, בילדו או בילדו החורג, או שעבר את העבירה תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או השגחה, דינו – מאסר שבע שנים.

(ג) לענין סעיף זה אין נפקא מינה –

(1) אם הדבר שקיבל העבריין היה כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת;

(2) אם קיבל את הדבר מאדם העוסק בזנות או מאדם אחר;

(3) אם קיבל אתנן בעד מעשה זנות או חליפיו של אתנן.

200. חזקת סרסורות (ז1/ (ג))

גבר הגר עם זונה או שהוא רגיל להילוות אליה דרך קבע או משתמש בפיקוחו או בהשפעתו עליה בדרך שיש בה כדי לסייע בידה או להכריחה לזנות, חזקה עליו שהוא חי על רווחיה, זולת אם הוכח היפוכו של דבר.

201. הבאת אדם לידי מעשה זנות (תיקון: תש"ם, תש"ס)

המביא אדם לידי מעשה זנות עם אדם אחר, דינו – מאסר חמש שנים.

202. הבאת אדם לידי עיסוק בזנות (תיקון: תש"ס)

המביא אדם לידי עיסוק בזנות, דינו – מאסר שבע שנים.

203. נסיבות מחמירות (תיקון: תש"ס)

(א) נעברה עבירה לפי סעיפים 201 או 202 תוך ניצול יחסי מרות, תלות, חינוך או השגחה, או תוך ניצול מצוקה כלכלית או נפשית של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, דינו של עובר העבירה – מאסר עשר שנים.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיפים 201 או 202 באחת מנסיבות אלה, דינו של עובר העבירה – מאסר שש עשרה שנים:

(1) תוך שימוש בכוח, או הפעלת אמצעי לחץ אחרים, או תוך איום באחד מאלה, ואחת היא אם נעשו אלה כלפי האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, או כלפי אדם אחר;

(2) תוך ניצול מצב המונע את התנגדותו של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות, או תוך ניצול היותו חולה נפש או לקוי בשכלו;

(3) בהסכמה שהושגה במרמה, של האדם שהובא לידי מעשה זנות או לידי עיסוק בזנות.

203א. סחר בבני אדם לעיסוק בזנות (תיקון: תש"ס, תשס"ג)

(א) המוכר או הקונה אדם להעסקתו בזנות או המתווך למכירה או לקניה כאמור, דינו – מאסר שש עשרה שנים; לענין זה, "מוכר או קונה" – תמורת כסף, שווה כסף, שירות או טובת הנאה אחרת.

(ב) הגורם לאדם לעזוב את המדינה שבה הוא מתגורר כדי שיעסוק בזנות, דינו – מאסר עשר שנים.

(ג) הורשע אדם בעבירה לפי סעיף זה, לא יפחת עונשו מרבע העונש המרבי שנקבע לאותה עבירה, אלא אם כן החליט בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, להקל בעונשו.

(ד) עונש מאסר לפי סעיף קטן (ג) לא יהיה, בהעדר טעמים מיוחדים, כולו על תנאי.

203ב. ניצול קטינים לזנות (תיקון: תש"ס)

(א) נעברה עבירה לפי סעיפים 199, 201, 202, 203 או 203א בקטין שמלאו לו ארבע עשרה שנים, דינו של עובר העבירה –

(1) אם נקבע לעבירה מאסר חמש שנים – מאסר שבע שנים;

(2) אם נקבע לעבירה מאסר שבע שנים – מאסר עשר שנים;

(3) אם נקבע לעבירה מאסר עשר שנים – מאסר חמש עשרה שנים;

(4) אם נקבע לעבירה מאסר שש עשרה שנים – מאסר עשרים שנה.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיפים 199, 201, 202, 203 או 203א בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים, או שמלאו לו ארבע עשרה שנים ועובר העבירה אחראי על הקטין, דינו של עובר העבירה – כפל העונש שנקבע לעבירה אך לא יותר מעשרים שנים.

(ג) בסעיף זה, "אחראי על קטין" – כהגדרתו בסעיף 368א.

203ג. דין לקוחו של קטין (תיקון: תש"ס)

המקבל שירות של מעשה זנות של קטין, דינו – מאסר שלוש שנים.

203ד. נטל ההוכחה (תיקון: תש"ס)

הטוען שלא ידע את גילו של האדם שבו או שלגביו נעברה עבירה לפי סימן זה – עליו הראיה; הוראה זו לא תחול לענין עבירה לפי סעיף 214(ב3).

205. השכרת מקום לשם זנות (ז7,6/) (תיקון: תש"ס)

מי שמשכיר או מחדש שכירות של מקום, לרבות כלי רכב וכלי שיט, בידעו שהוא משמש או ישמש לאדם מקום למעשי זנות, דינו – מאסר ששה חדשים; והוא הדין אם לא הפסיק השכרתו של מקום לאחר שנודע לו שהוא משמש כאמור, על אף שיש בידו זכות להפסיקה ולתבוע פינוי בשל כך.

205א. איסור פרסום ומסירת מידע בדבר זנות של קטין (תיקון: תשנ"ח)

המוסר מידע או המפרסם פרסום על מתן שירות של מעשה זנות, כשנותן השירות הוא קטין, דינו – מאסר חמש שנים; לענין עבירה לפי סעיף זה, אחת היא אם שירות הזנות ניתן בישראל או מחוץ לישראל, אם המידע מתייחס לקטין מסוים אם לאו, או אם הפרסום מציין שנותן השירות הוא קטין אם לאו.

205ב. איסור ציון קטינות בפרסום שירותי זנות (תיקון: תשנ"ח)

המפרסם פרסום המציין שנותן שירותי זנות הוא קטין, כשנותן השירות אינו קטין, דינו – מאסר שישה חודשים.

205ג. איסור פרסום בדבר שירותי זנות של בגיר (תיקון: תשנ"ח)

(א) המפרסם פרסום בדבר מתן שירותי זנות, כשנותן השירות אינו קטין, דינו – מאסר שישה חודשים.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על פרסום בדבר מתן שירותי זנות, אם התקיימו בו כל אלה:

(1) ענינו אך ורק מתן שירותי זנות;

(2) הוא התפרסם בנפרד מדברי פרסום אחרים;

(3) הוא נמסר לאדם רק לפי בקשתו;

(4) סומן בו, בצורה בולטת, כי מטרתו היא לפרסם שירותי זנות.

(ג) שר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, רשאי לקבוע הוראות לביצוע סעיף זה.

206. – 207. (בוטלו) (תיקון: תש"ס)

208. המניח לקטין לדור בבית זנות (א165/) (תשכ"ו)

המניח לקטין בן שתים עד שבע-עשרה שנים הנתון למשמורתו או להשגחתו, שידור בבית זנות או שיבקר בו תכופות, דינו – מאסר שלוש שנים.

209. – 211. (בוטלו) (תיקון: תש"ס)

213-212. (בוטלו) (תיקון: תש"ם)

214. פרסום והצגת תועבה (תיקון: תשנ"א, תשנ"ח)

(א) העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שלוש שנים:

(1) מפרסם פרסום תועבה או מכינו לצורכי פרסום;

(2) מציג, מארגן או מפיק הצגת תועבה –

(א) במקום ציבורי;

(ב) במקום שאינו ציבורי – אלא אם כן הוא מקום המשמש למגורים או המשמש חבר בני אדם שהחברות בו היא למי שמלאו לו שמונה עשרה שנים ולתקופה רצופה.

(ב) המפרסם פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, לרבות הדמיית קטין או ציור של קטין, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב1) המשתמש בגופו של קטין לעשיית פרסום תועבה, או המשתמש בקטין בהצגת תועבה, דינו – מאסר שבע שנים.

(ב2) נעברה העבירה לפי סעיפים קטנים (ב) או (ב1) בידי האחראי על הקטין כהגדרתו בסעיף 368א, או בהסכמתו של אחראי כאמור, דינו של האחראי – מאסר עשר שנים.

(ב3) המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמותו של קטין, דינו – מאסר שנה; לענין סעיף קטן זה, "מחזיק" – למעט המחזיק באקראי ובתום לב.

(ג) בית המשפט הדן בעבירה לפי סעיף זה שנעברה בידי בעל עסק במהלך עסקיו, רשאי להפעיל גם את הסמכויות לפי סעיפים 16 ו- 17 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968, ובלבד שלא ישתמש בית המשפט בסמכותו לפי סעיף 17 אלא אם כן השתכנע שיש ראיות לכאורה לביצוע העבירה ושהפעלת סמכותו דרושה לטובת הציבור.

(ד) לא יוגש כתב אישום לפי סעיף זה אלא תוך שנתיים מיום ביצוע העבירה, ובידי פרקליט מחוז או בהסכמתו בכתב.

214א. פרסום פוגע על שלטי חוצות (תיקון: תשנ"א)

(א) המפרסם פרסום פוגע על שלטי חוצות, דינו – מאסר שישה חדשים או קנס פי שלושה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(1).

(ב) לענין סעיף זה –

"פרסום פוגע" – אחד מאלה:

(1) תמונת עירום או תמונה של חלקי גוף אינטימיים של איש או אשה;

(2) תמונה שיש בה קיום של יחסי מין או של אלימות מינית, או שיש בה ביזוי או השפלה מיניים, או שהיא מציגה אדם כחפץ זמין לשימוש מיני;

(3) תמונה של חשיפה חלקית של גוף, של איש או אשה, שיש בה פגיעה ברגשותיו המוסריים של הציבור או חלק ממנו או השחתת המוסר הציבורי, או שיש בה פגיעה בקטינים או בחינוכם;

"שלטי חוצות" – שלטי פרסומת המוצבים לצידי דרכים, שלטי פרסומת בתוך אוטובוסים של התחבורה הציבורית או על דפנותיהם החיצוניים או בתחנות האיסוף של אוטובוסים כאמור וכן שלטי פרסומת על לוחות מודעות שבפיקוחה של רשות מקומית.

214ב. הגנות (תיקון: תשנ"ח)

לא יראו אדם כעובר עבירה לפי סעיפים 205א עד 205ג ו -214, אם מסירת המידע, הפרסום או ההחזקה נעשו למטרה כשרה, לרבות לשם דיווח נכון והוגן בענין שסימן זה דן בו, ובלבד שמסירת המידע, הפרסום או ההחזקה אינם אסורים לפי דין אחר ולא נעשו כדי לעודד מעשים אסורים לפי סימן זה.

סימן י"א: מטרדים

215. מטרד לציבור (א189/)

(א) העושה מעשה שלא הותר בדין או נמנע מעשות דבר שחובתו לעשות לפי הדין וגורם בכך לציבור פגיעה, סכנה או הטרדה, או מפריע לו, או גורם לו אי-נוחות, בשימוש בזכות הרבים, הרי זה מטרד לציבור, ודינו – מאסר שנה אחת.

(ב) לענין מטרד לציבור אין הבדל אם האנשים שהמעשה או המחדל נוח להם מרובים על אלה שהוא גורם להם אי-נוחות; אולם אם הוא מקל על חלק מן הציבור את השימוש כדין בזכויותיו אפשר שיראוהו כאילו אינו מטרד לשום אדם.

(ג) הנמצא במקום כלשהו לשם עיסוק בזנות, בנסיבות שיש בהן משום מטרד לדרי הסביבה או הפרעה לתנועה בדרכים, דינו – מאסר שנה אחת. (תשל"ה)

216. התנהגות פסולה במקום ציבורי (א1946/) (193, תשכ"ו) (תיקון: תשל"ח, תש"ם)

(א) העושה אחת מאלה, דינו – מאסר ששה חדשים:

(1) מתנהג באופן פרוע או מגונה במקום ציבורי;

(2) גורם לקטין שלא מלאו לו שש-עשרה שנים לפשוט יד או לקבץ נדבות במקום ציבורי, או משדל או מניע לכך קטין כאמור;

(3) מתהלך כפושט יד או כמקבץ נדבות, או משתדל להשיג תרומות מכל מין שהוא, והכל באמתלת כזב או מרמה;

(4) מתנהג במקום ציבורי באופן העלול להביא להפרת השלום;

(5) משוטט בחצרים או בקרבתם או בדרך או בכביש או בסביבתם, או במקום ציבורי, והכל בזמן ובנסיבות שיש בהם כדי להסיק שהוא נמצא שם למטרה אסורה או פסולה.

(ב) הפושט יד, או מקבץ נדבות, במקום ציבורי בחשיפת פצעים או מומים או בהטרדה, דינו – מאסר חודש ימים.

217. ביזוי מדים (א194/)

מי שאינו חייל או שוטר והוא לובש את מדי הצבא או המשטרה, או לבוש הדומה להם, או לבוש הנושא סימן המיוחד לחייל או לשוטר באופן ובנסיבות העלולים לגרום בזיון המדים האמורים, או מעסיק אדם אחר בעשיית אחד המעשים האלה, דינו – מאסר שלושה חדשים.

218. מעשה העלול להפיץ מחלה (תיקון: תש"ם)

העושה בהתרשלות מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות, דינו – מאסר שלוש שנים; עשה את המעשה במזיד, דינו – מאסר שבע שנים.

219. מכירת מזון מפוגל (א196/)

(א) המוכר בחזקת מאכל או משקה מצרך שעשוהו, או שנעשה מאליו, מזיק או בלתי ראוי למאכל או למשקה, והוא יודע זאת או שיש לו יסוד להניח כך, והמחזיק למכירה מצרך כאמור, דינם – מאסר שנה אחת.

(ב) המפגל מאכל או משקה ועושה אותו בכך מזיק, כשבדעתו למכרו למאכל או למשקה, או כשהוא יודע שהדבר עשוי להימכר לשם כך, דינו – מאסר שנה אחת.

220. החזקת מזון לא נקי (א197/) (תשכ"ו)

קמעונאי של מצרכי מאכל או משקה, או מנהל מלון, אכסניה, מסעדה או עסק אחר למכירת מאכלים ומשקאות לצריכה בו במקום, שאינו שומר על נקיונם של המצרכים שהוא מספק, או עובר על תקנה בענין בריאות הציבור, דינו – מאסר ששה חדשים; בית-המשפט המרשיע את העבריין רשאי להורות על השמדת מצרכי מאכל או משקה שאינם ראויים לשמש מזון.

221. זיהום מים (א198/) (תשכ"ו)

המעכיר או מזהם מי מעין, מיכל או מאגר או מי מקום אחר, ועושה אותם בכך פחות מתאימים למטרה שהם משמשים לה כרגיל, דינו – מאסר שלוש שנים.

222. זיהום אוויר (א199/)

המזהם לרצונו את האוויר ועושה אותו בכך מזיק, בדרך כלל, לבריאותם של בני אדם הגרים או מנהלים עסקים בסביבה, או של העוברים בדרך ציבורית, דינו – מאסר שלוש שנים.

223. מלאכות פוגעות (א200/)

המקים לצרכו רעש גדול או מפיץ לצרכו ריחות פוגעים או מזיקים, במקום ובנסיבות המטרידים בני אדם מן השימוש בזכות הרבים, דינו – מאסר שנה אחת.

סימן י"ב: משחקים אסורים, הגרלות והימורים

224. הגדרות (ט1/)

בסימן זה –

"משחק אסור" – משחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף, או בטובת הנאה לפי תוצאות המשחק, והתוצאות תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת;

"מקום משחקים אסורים" – חצרים שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים, בין שהם פתוחים לציבור ובין שהם פתוחים לבני אדם מסויימים בלבד, ואין נפקא מינה אם הם מוחזקים גם למטרה אחרת;

"הגרלה" – כל הסדר שלפיו ניתן, בהעלאת גורלות או באמצעי אחר, לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה, והזכיה תלויה בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת;

"הימור" – כל הסדר שלפיו ניתן לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה, והזכיה תלויה בניחושו של דבר, לרבות הגרלה הקשורה בתוצאות משחקים ותחרויות בספורט. (תשכ"ז)

225. איסור הגרלות והימורים (ט2/) (תשל"ה) (תיקון: תשס"ג)

המארגן או עורך משחק אסור, הגרלה או הימור, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4).

226. איסור משחקים (ט3/) (תשל"ה) (תיקון: תשס"ג)

המשחק משחק אסור, דינו – מאסר שנה אחת או הקנס האמור בסעיף 61(א)(2).

227. השתתפות בעריכת הגרלות והימורים (ט4/) (תיקון: תשס"ג)

המציע, מוכר או מפיץ כרטיסים, או כל דבר אחר, הבאים להעיד על זכות להשתתף בהגרלה או בהימור, וכן המדפיס או המפרסם הודעה על הגרלה או על הימור, דינו – מאסר שנה אחת או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3).

228. איסור החזקה או הנהלה (ט5/) (תשל"ה) (תיקון: תשס"ג)

המחזיק או מנהל מקום משחקים אסורים, או מקום לעריכת הגרלות או הימורים, או מקום שלא קויים לגביו צו לפי סעיף 229, דינו – מאסר שלוש שנים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(4); המשכיר חצרים או מרשה את השימוש בהם בידיעה שישמשו מקום למשחקים אסורים או לעריכת הגרלות או הימורים, דינו – מאסר ששה חדשים או כפל הקנס האמור בסעיף 61(א)(3).

229. סגירת מקומות (ט5/א) (תשל"ה), (תיקון: תש"ס)

(א) מפקד משטרת מחוז במשטרת ישראל רשאי להורות על סגירתו –

(1) של מקום משחקים אסורים או מקום לעריכת הגרלות או הימורים;

(2) של מקום המשמש לעריכת משחקים בקלפים, במכונות משחק וכיוצא באלה, אף אם משחקים אלה אינם בגדר משחק אסור ואף אם ניתן למקום רשיון לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968, אם הוא סבור שהמשך קיומו עלול לפגוע בשלום הציבור או בטובת תושבי הסביבה או להביא לעבריינות, לרבות לעריכת משחק אסור.

(ב) הרואה עצמו נפגע על ידי צו לפי סעיף קטן (א) רשאי לעתור לביטולו לבית משפט לענינים מינהליים.

(ג) הגשת בקשה לפי סעיף קטן (ב) לא תעכב את ביצועו של הצו אלא על פי החלטת בית-המשפט.

230. נסיבות מיוחדות (ט6/)

הוראות סעיפים 225 עד 228 לא יחולו על משחק, הגרלה או הימור שנתמלאו בהם שלוש אלה:

(1) עריכתם מכוונת לחוג אנשים מסויים;

(2) אינם חורגים מגדר שעשוע או בידור;

(3) אינם נערכים במקום משחקים אסורים או במקום לעריכת הגרלות או הימורים.

231. היתר (ט7/) (תשכ"ז)10

(א) הוראות סימן זה לא יחולו –

(1) על סוגי הגרלות או על הגרלה מסויימת, אשר לעריכתם ניתן מראש היתר מאת שר האוצר או מאת מי שהשר הסמיכו לכך;

(2) על הימורים או הימור מסויים, שעורך מפעל הפיס בהיתר מראש מאת שר האוצר או מאת מי שהשר הסמיכו לכך, ובלבד שההימורים שייערכו כאמור לא יהיו על תוצאות של משחקים ותחרויות בספורט.

(ב) הודעה על מתן היתר לפי סעיף זה תפורסם ברשומות.

232. ראיות (ט8/)

במשפט על עבירה בשל משחק אסור לפי סימן זה –

(1) רשאי בית-המשפט להרשיע את הנאשם על יסוד עדות שותף לעבירה גם אם אין לה סיוע;

(2) פסק-דין במשפט פלילי שנקבע בו כי במקום פלוני נערך משחק אסור, מותר לקבלו כראיה על כך בכל משפט אחר לפי סימן זה, ואין נפקא מינה מי היה הנאשם.

233. חזקות (ט9/)

לענין סימן זה – ובלי למעט מכל דרך הוכחה אחרת –

(1) הנמצא במקום משחקים אסורים, והיה לקצין משטרה יסוד להניח שמשחקים בו משחקים אסורים אותה שעה, רואים אותו כאילו הוא משחק בו משחק אסור, כל עוד לא הוכיח שנמצא במקום למטרה אחרת בלבד;

(2) רואים משחק בקלפים, בקוביות או במכונת משחק כמשחק שבו עשוי אדם לזכות בכסף, בשווה כסף או בטובת הנאה, כל עוד לא הוכח ההיפך;

(3) רואים חצרים כמקום שרגילים לערוך בהם משחקים אסורים –

(א) אם נערך בהם משחק אסור לפחות שתי פעמים תוך ששה חדשים שקדמו לביצוע העבירה בידי הנאשם, כל עוד לא הוכח ההיפך; ואין נפקא מינה, לגבי הנאשם בהחזקתם, אם החזיק בהם כל תקופה זו ואם מקצתה;

(ב) אם שימשו מועדון למשחקים בקלפים, ונערך בהם משחק אסור לפחות פעם אחת תוך ששה חדשים שקדמו לביצוע העבירה בידי הנאשם.

234. חילוט מכשירי משחק (ט10/)

הורשע אדם בעבירה לפי סימן זה, רשאי בית-המשפט לצוות שכלים או מכשירים או דבר אחר ששימשו לעריכת המשחק, ההגרלה או ההימור יחולטו לאוצר המדינה, ואין נפקא מינה אם הנאשם הוא בעלם או לאו.

235. חילוט מכשירי עבירה (ט10/א) (תשכ"ז)

(א) היה לשוטר יסוד סביר להניח כי כלים או מכשירים, כרטיסים או כל דבר אחר שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, רשאי הוא לתפסם, ורשאי הוא לתפוס כספים, או דבר אחר, שהיה לו יסוד סביר להניח שנתקבלו כתוצאה מארגון המשחק, ההגרלה או ההימור האסורים או מעריכתם.

(ב) שר המשפטים רשאי להתקין תקנות לענין סעיף קטן (א).

(ג) נוכח בית-המשפט כי דברים שנתפסו כאמור בסעיף קטן (א), למעט כספים, שימשו לארגונם או לעריכתם של משחק, הגרלה או הימור אסורים, או שנתקבלו כתוצאה מארגונם או מעריכתם, רשאי הוא לצוות, על פי בקשת שוטר או תובע, כמשמעותו בחוק סדר הדין הפלילי, תשכ"ה – 1965, על חילוטם לאוצר המדינה, אף אם לא הורשע אדם בעבירה בשל המשחק, ההגרלה או ההימור האסורים.

פרק ט': פגיעות בסדרי השלטון והמשפט

סימן א': שיבוש עשיית משפט

236. הגדרות (א116/)

בסימן זה, "עדות" – אמרות בעל-פה או בכתב שנאמרו לשם ראיה, למעט אמרות שלא בשבועה מפי נאשם בהליך פלילי, ולרבות חוות דעת שניתנו לשם ראיה ותרגומים מפי מתרגם בהליך שיפוטי.

237. עדות שקר (א118,117/) (תשל"ג)

(א) המעיד בהליך שיפוטי, ביודעין, עדות כוזבת בדבר מהותי לגבי שאלה הנדונה באותו הליך, הרי זו עדות שקר, ודינו – מאסר שבע שנים; עשה כן בעד טובת הנאה, דינו – מאסר תשע שנים.

(ב) לענין עדות שקר אין נפקא מינה –

(1) אם ניתנה העדות בשבועה או בלא שבועה או בעיצום אחר שהותר על פי דין;

(2) באיזו צורה או טקס השתמשו להשבעת המעיד או לחיובו באמירת האמת, ובלבד שהיו בהסכמתו של המעיד; (תשכ"ט)

(3) אם בית-המשפט, בית-הדין או הרשות השיפוטית או ועדת החקירה היו מורכבים כראוי או יושבים במקום הראוי, ובלבד שפעלו, כל אחד בתפקידו, בהליך שבו ניתנה העדות; (תשכ"ט)

(4) אם המעיד הוא עד כשר ואם העדות היא קבילה בהליך השיפוטי.

238. בידוי ראיות (א119/)

הבודה ראיה, שלא בדרך של עדות שקר או של הדחה לעדות שקר, או המשתמש ביודעין בראיה בדויה כאמור, והכל בכוונה להטעות רשות שיפוטית או ועדת חקירה בהליך שיפוטי, דינו – מאסר חמש שנים. (תשכ"ט)

239. שבועת שקר (א120/)

מי שביודעין מוסר תצהיר שקר, בין בשבועה או בהן צדק ובין שלא בשבועה ושלא בהן צדק, לפני מי שמוסמך לקבל את התצהיר, דינו – מאסר שלוש שנים.

240. עדויות סותרות (א120/א) (תשכ"ה, תשכ"ט, תשל"ד) (תיקון: תש"ם)

(א) המוסר הודעות או עדויות בענין אחד בפני רשויות שונות, והודעותיו או עדויותיו סותרות זו את זו בשאלה עובדתית שהיא מהותית לגבי הענין, ועושה כן בכוונה להטעות, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב) "רשות", לענין סעיף זה – בית-משפט הדן בפלילים, בית-דין משמעתי, שוטר או רשות אחרת שערכו על פי דין חקירה קודם לאישורם בבית-המשפט או בבית-הדין המשמעתי, ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט – 1968, או מי שנתמנה לפי סעיף 13 לחוק האמור.

(ג) פרוטוקול של המשפט והודעה או עדות שנרשמו כדין בחקירה כאמור, יהיו ראיה לכאורה לדברי העד שבהם.

241. סירוב להעיד (א120ב) (תשכ"ח)

(א) מי שחייב להעיד או למסור ראיה אחרת בהליך שיפוטי והוא מסרב לעשות כן, דינו – מאסר שנתיים.

(ב) הטלת מאסר לפי סעיף 5 לפקודות בזיון בית-המשפט על אדם שסירב כאמור, אין בה כדי למנוע שפיטתו לפי סעיף קטן (א), אולם מי שנדון למאסר לפי סעיף קטן (א), תנוכה מענשו התקופה שבה היה אסור לפי סעיף 5 האמור.

242. השמדת ראיה (א122/)

היודע כי ספר, תעודה או דבר פלוני דרושים, או עשויים להיות דרושים, לראיה בהליך שיפוטי והוא, במזיד, משמידם או עושה אותם בלתי ניתנים לקריאה, לפענוח או לזיהוי, והכל בכוונה למנוע את השימוש בהם לראיה, דינו – מאסר חמש שנים.

243. ידיעות כוזבות (א123/) (תשל"ג)

המוסר לשוטר או למי שמוסמך להגיש תביעה פלילית, ידיעה על עבירה כשהוא יודע שהידיעה כוזבת, דינו – מאסר שלוש שנים, ואם העבירה היא פשע – מאסר חמש שנים; ואין נפקא מינה אם הוגשה תביעה פלילית בעקבות הידיעה ואם לאו.

244. שיבוש מהלכי משפט (א124/) (תשל"ג)

העושה דבר בכוונה למנוע או להכשיל הליך שיפוטי או להביא לידי עיוות דין, בין בסיכול הזמנתו של עד, בין בהעלמת ראיות ובין בדרך אחרת, דינו – מאסר שלוש שנים; לענין זה, "הליך שיפוטי" – לרבות חקירה פלילית והוצאה לפועל של הוראת בית-משפט.

245. הדחה בחקירה (א124/א(א), (ב)) (תשל"ג) (תיקון: תשל"ז)

(א) המניע אדם, או מנסה להניעו, שבחקירה על פי דין לא ימסור הודעה או ימסור הודעת שקר, או יחזור בו מהודעה שמסר, דינו – מאסר חמש שנים.

(ב) המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א) בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו – מאסר שבע שנים.

246. הדחה בעדות (א124/א(ג),(ד)) (תשל"ג)

(א) המניע אדם, או מנסה להניעו, שבהליך שיפוטי לא יעיד, או יעיד עדות שקר, או יחזור בו מעדות או מהודעה שמסר, דינו – מאסר שבע שנים.

(ב) המניע או מנסה להניע כאמור בסעיף קטן (א) בדרך של מרמה, הטעיה, כוח, איומים, הפחדה, מתן טובת הנאה או כל אמצעי פסול אחר, דינו – מאסר תשע שנים.

247. סייגים לתחולה (א124/א(ו) רישה) (תשל"ג)

סעיפים 245(א) ו246-(א) לא יחולו על מעשה הבא להעמיד אדם על זכותו לפי דין להימנע מעדות או ממסירת הודעה, או על מעשה הנעשה כדין במהלכם של משפט או חקירה.

248. הגנה (א24/א(ו) סיפה) (תשל"ג)

באישום על מניעת הודעה או עדות או על חזרה מהודעה או מעדות לפי סעיפים 245(א) או 246(א) תהיה לנאשם הגנה, אם יוכיח שעשה את המעשה למען גילוי האמת או מניעת שקר.

249. הטרדת עד (א124/א(ה)) (תשל"ג)

המטריד אדם בנוגע להודעה שמסר האדם, או עומד למסור, בחקירה על פי דין, או בנוגע לעדות שמסר האדם, או עומד למסור, בהליך שיפוטי, דינו – מאסר שלוש שנים.

249א. נסיבות מחמירות (תיקון: תש"ם)

נעברה עבירה לפי סעיפים 245, 246 או 249 כשהעבריין נושא נשק חם או קר או כשהיו נוכחים שניים או יותר שחברו יחדיו לביצוע המעשה בידי אחד או אחדים מהם, דינו של כל אחד מהם –

(1) בעבירה לפי סעיף 245(א) – מאסר שבע שנים;

(2) בעבירה לפי סעיף 245(ב) – מאסר עשר שנים;

(3) בעבירהלפי סעיף 246(א) – מאסר עשר שנים;

(4) בעבירה לפי סעיף 246(ב) – מאסר ארבע עשרה שנים;

(5) בעבירה לפי סעיף 249 – מאסר חמש שנים.

250. השפעה לא הוגנת (א125/)

המבקש להשפיע שלא כהוגן על תוצאותיו של הליך שיפוטי, בדברי שידול או בקשה הנשלחים אל שופט או אל פקיד בית-המשפט, דינו – מאסר שנה אחת.

251. פרסום מסולף של דיון משפטי (א127/)

המפרסם שלא בתום לב, בכל דרך של פרסום, דין וחשבון לא מדוייק על דיון בבית-משפט או בוועדת חקירה על פי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט1968-, דינו – מאסר ששה חדשים.

252. התרמה למען תשלום קנס (א128/)

הפותח, בכל דרך של פרסום, פעולת התרמה למען תשלומם של קנס, הוצאות או פיצוי שפסק בית-משפט בפלילים, או נותן פרסום להתרמה כזאת, דינו – מאסר ששה חדשים.

252א. תשלום קנס שהוטל על הזולת (תיקון: תשנ"א)

(א) לא ישלם תאגיד, במישרין או בעקיפין, קנס שהוטל על זולתו, ולא ישלם מעביד קנס שהוטל על עובדו; העובר על הוראה מהוראות סעיף קטן זה, דינו – מאסר שנה אחת.

(ב) נעברה עבירה לפי סעיף קטן (א) בידי תאגיד, יואשם בה גם כל אדם אשר בעת ביצוע העבירה היה בו מנהל פעיל, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד מינהל בכיר האחראי לתשלום הקנס, אלא אם כן הוכיח שניים אלה:

(1) שהעבירה נעברה שלא בידיעתו;

(2) שהוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע העבירה.

(ג) לענין סעיף זה, "תאגיד" – לרבות חבר בני אדם שאינו מואגד ולמעט תאגיד שחבריו חייבים להעמיד לרשותו את מלוא כוח עבודתם ולהעביר לו את נכסיהם.

253. חיפוי (א129/) (תשל"ג)

(א) המקבל או מנסה לקבל טובת הנאה לעצמו או לזולתו בעד אי-גילוי או כיסוי של מעשה עוון או פשע או של כל ידיעה בנוגע למעשה כאמור, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב) המקבל או מנסה לקבל טובת הנאה לעצמו או לזולתו על מנת שלא ימסור עדות בחקירה על פי דין או במשפט, דינו – מאסר חמש שנים.

254. פרסומים על נכס גנוב (א130/) (תשכ"ו)

העושה אחת מאלה, דינו – מאסר ששה חדשים:

(1) מציע בפומבי פרס בעד השבת נכס שנגנב או שאבד, ובהצעתו זו משתמש במלים הבאות לומר כי מביא הנכס לא יישאל שאלות, או כי לא ייעצר ולא יוטרד;

(2) מציע בפומבי לכל מי שקנה נכס גנוב או אבוד או הלווה כסף עליו, להחזיר לו את הסכום ששילם או שהלווה או לתת סכום כסף או פרס אם יושב הנכס;

(3) מדפיס או מפרסם הצעה כאמור בפיסקאות (1) ו-(2).

255. זילות בית-המשפט (א131/)

האומר או כותב דבר על שופט או דיין לענין כהונתו בכוונה לפגוע במעמדו, או מפרסם דברי גידוף נגד שופט או דיין כדי להחשיד או לבזות את דרכי השפיטה, דינו – מאסר שלוש שנים, אולם ביקורת כנה ואדיבה לטיב החלטתו של שופט או דיין בדבר שיש בו ענין לציבור לא תהא עבירה לפי סעיף זה.

256. נשיאת נשק בבית-המשפט (א131/א) (תשל"ג)

(א) הנושא נשק, או נושא ללא הסבר סביר כלי או חומר פוגענים אחרים, בבנין של בית-משפט או בית-דין, או במקום אחר שבו מתקיימים הליכים שיפוטיים, דינו – מאסר שנתיים.

(ב) סעיף זה לא יחול –

(1) על שוטר, או על מי שקיבל מרשות מוסמכת לפי חוק כלי היריה, תש"ט – 1949, או ממנהל בתי-המשפט או מטעמו היתר לשאת את הנשק או הכלי או החומר באותו בנין או מקום;

(2) בבית-דין צבאי או בבית-משפט צבאי כמשמעותם בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955, או במקום אחר שבו מתקיים הליך שיפוטי לפי החוק האמור – על מי שהותר לו הדבר לפי פקודות הצבא כמשמעותן בחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו – 1955.

257. בריחה (א133/)

הבורח ממשמורת חוקית שהוא נתון בה בשל עבירה פלילית, דינו –

(1) אם הוא מואשם או מורשע בפשע – מאסר שבע שנים;

(2) בכל מקרה אחר – מאסר שלוש שנים.

258. סיוע לבריחה (א134/)

העושה אחת מאלה, דינו – מאסר שבע שנים:

(1) מסייע אסיר או עצור לברוח או לנסות לברוח ממשמורת חוקית;

(2) מכניס, או גורם שיוכנס, דבר לבית סוהר כדי להקל על בריחתו של אסיר או עצור.

259. הברחת אדם (132/) (תיקון: תש"ם)

המבריח או מנסה להבריח אדם ממשמורת חוקית, דינו –

(1) אם המוברח הואשם או הורשע בעבירה שענשה מוות או מאסר עולם – מאסר עשרים שנים;

(2) בכל מקרה אחר – מאסר שבע שנים.

260. מסייע לאחר מעשה (א26/ (1),27)

(א) היודע שפלוני עבר עבירה ומקבל אותו או עוזר לו בכוונה שיימלט מעונש, הריהו מסייע לאחר מעשה, זולת אם היה בן-זוגו, הורהו, בנו או בתו של העבריין; ואולם אשה שבנוכחותו ובמרותו של בעלה קיבלה עובר עבירה שבעלה השתתף בה או עזרה לו, כדי שיימלט מעונש – אינה בגדר מסייעת; לענין סעיף זה, "עבירה" – למעט חטא.

(ב) מסייע לאחר מעשה אפשר להעמיד לדין ולהרשיע, אף אם מבצע מעשה העבירה לא הורשע תחילה או שאי אפשר לנקוט הליכים נגדו או לאכוף עליו ענישה בשל העבירה.

261. דין מסייע לאחר מעשה (א26/ (2))

מסייע לאחר מעשה, דינו –

(1) אם העבירה היתה פשע – מאסר שלוש שנים;

(2) אם העבירה היתה עוון – מאסר מחצית תקופת העונש שנקבע לאותה עבירה.

262. אי-מניעת פשע (א33/) (1939)

מי שידע כי פלוני זומם לעשות מעשה פשע ולא נקט כל האמצעים הסבירים למנוע את עשייתו או את השלמתו, דינו – מאסר שנתיים.

263. סירוב לעזור במניעת עבירות (א135/)

מי שנצטווה כדין מפי עובד ציבורי, שוטר או אדם אחר, לעזור במניעת עבירות או במעצרו של אדם או במניעת הברחתו או בריחתו של אדם, והוא מסרב או נמנע מהגיש עזרה לפי יכלתו, דינו – מאסר שלוש שנים.

264. הכשלת עיקול (א136/)

המקבל נכס, מסלקו, מעכבו, מסתירו או עושה בו מעשה אחר ביודעין כי הנכס עוקל או ניטל על פי הוראת בית-משפט, בכוונה להפריע או להכשיל את ביצוע העיקול או ההוראה, דינו – מאסר שלוש שנים.

265. שבירת חותם (א137/)

השובר, מסלק או עושה ללא מועיל, במזיד, חותם שהוטבע על פי הוראת רשות רשמית, בית-משפט או בית-דין, דינו – מאסר שנתיים; ואם היה מופקד על שמירת החותם, דינו – מאסר שלוש שנים.

266. הזנחת השמירה על חותם (א138/)

המופקד על שמירת חותם שהוטבע על פי הוראה של רשות רשמית או של בית-משפט או בית-דין, והוא בהתרשלות מניח לחותם שישובר או יסולק או ייעשה ללא מועיל, דינו – מאסר ששה חדשים.

267. הוצאת מסמך ממשמורת (תיקון: תש"ם, תשמ"ח)

(א) המוציא, ללא רשות, מסמך ממשמורת מוסד ממוסדות המדינה או מרשות מקומית, דינו – מאסר שלוש שנים.

(ב) עובד הציבור המופקד על הטיפול במסמך או על שמירתו, המוסר אותו שלא כדין לאחר והמסמך מוצא מהמשמורת כאמור בסעיף קטן (א), דינו – מאסר חמש שנים.

(ג) בסעיף זה, "מסמך" – בכתב או בכל אמצעי אחר שבו נרשם דבר

עדכונים נוספים