מהי הפרת אמונים, וכיצד המדינה יכולה לצמצם את הישנותה? חלק מהפתרון טמון בניסוח החוק!

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on whatsapp
משרד עו"ד שרון נהרי | צווארון לבן, הסגרות ופלילי
משרד עו"ד שרון נהרי | צווארון לבן, הסגרות ופלילי
עורך דין פלילי שרון נהרי מעניק מגוון שירותים משפטיים בתחום הפלילי וייצוג בערכאות המשפטיות בסוגים רבים של עבירות פליליות. המשרד שעו"ד נהרי עומד בראשו הוכתר על ידי גלובס לאחד מעשרת משרדי עורכי הדין המובילים בישראל.
עו"ד פלילי שרון נהרי - הפרת אמונים

אישי ציבור חשודים לא פעם בביצוע מעשים השייכים למשפחת עבירות הצווארון הלבן, כגון העלמת מיסים, קבלת דבר במרמה, שוחד וכדומה. עם זאת, לא פעם אנו נתקלים גם בחשדות וכתבי אישום המוגשים בגין עבירה של הפרת אמונים.

עבירה של הפרת אמונים היא יצור משונה. מדוע? חשבו עליה אל מול עבירת השוחד: הציבור לא מתקשה לתפוס את עבירת השוחד. מישהו נתן משהו למישהו אחר, בתמורה למשהו. אולם הציבור פחות תופס את העבירה של הפרת אמונים באותה פשטות, ולא בכדי: סעיף 284 לחוק העונשין קובע כי יסודות העבירה של הפרת אמונים הם "מעשה מרמה או הפרת אמונים", שנעשים על ידי עובד ציבור ״במילוי תפקידו", תוך שהדבר פוגע בציבור. כלומר, אפילו ניסוח העבירה בחוק העונשין נשמע ערטילאי ולא מובן עד הסוף.

כאשר עבירה פלילית היא עמומה, לכאורה יש בכך טעם לפגם, שהרי החוק הפלילי אמור לקבוע עבורנו נורמות התנהגות ראויות. אם הנורמה אינה חד משמעית, יכולה לעלות טענה לפיה המעשים לא מהווים עבירה, כפי שקורה לא אחת באישומים של הפרת אמונים: המחלוקת המשפטית בין התביעה לסנגור, לא פעם נסבה על הפרשנות המשפטית למעשים, ולא רק בדבר הראיות למעשים עצמם.

הפרת אמונים בפסיקה

אם כן, מדובר בעבירה בה ההכוונה החקיקתית היא דלה, ויציקת התוכן נעשית, כטבע ההליך השיפוטי, לאחר התרחשותו של אירוע תוך הטלת הנורמה למפרע על המעשים. בע"פ 884/80 מדינת ישראל נ' גרוסמן, נקבע כי  הפרת אמונים היא שימוש בסמכויות וכוחות שניתנו לעובד הציבור, שלא על מנת לשרת את האינטרס שהכוח והסמכות באו להגשים. לחילופין מדובר בעובד ציבור, המעמיד עצמו במצב של ניגוד עניינים, אם נכנס פה שיקול זר או אישי שגרם לו לעשות כן. ישנם מצבים נוספים, ולא מדובר ברשימה סגורה, אבל זו רוח הדברים: מצב שבו עובד הציבור מנצל את עמדתו לטובתו האישית, בניגוד למה שמצופה ממנו, אך לא התגבשו יסודות עבירת השוחד הקלאסית.

בדנ"פ 1397/03 מד"י נ. שבס, שהיא ההלכה החשובה ביותר בהקשר של הפרת אמונים, נקבע כי כדי שנקבע שפעולה שנעשתה בניגוד עניינים, או תוך סטייה מן השורה, תהווה עבירה של הפרת אמונים, נדרש שיהיה פן מחמיר נוסף, בדמות פגיעה בערכים המוגנים ביסודות העבירה: אמון הציבור בעובדי הציבור, טוהר המידות של פקידי הציבור (שהוא ערך שזכה למעמד חוקתי במשפט הישראלי) ואינטרס הציבור עליו מופקד עובד הציבור (שעניינו הבטחת פעילותו התקינה של המנהל הציבורי). כל אחד מערכים אלה עומד בפני עצמו, ואין דרישה כי בכל מקרה של הפרת אמונים ייפגעו שלושת הערכים גם יחד." תהיה זו הפרת אמונים, כאשר יש פגיעה מהותית באחד מן הערכים הללו.

כיצד נמנע הפרת אמונים במציאות?

לעובדים בשירות המדינה יש תקש״יר, שקובע הוראות ונורמות שונות החלים על כל עובדי המדינה. עם זאת, לנבחרי ציבור רמי דרג כמו שרים למשל, אין תקשי"ר ואין מנגנון אתי (מלבד דין הבוחר), ואלו הכללים היחידים שחלים עליו. נורמות מסוימות למניעת ניגוד עניינים נקבעו על ידי ועדת אשר בשנות ה-70.

אם כן, המפתח למניעה של ניגוד עניינים על ידי עובדי ציבור, הוא לקבוע ככל האפשר אפריורית נורמות, וליידע את עובדי הציבור לגביהן בצורה ברורה. ניתן להציע למשל כי על נושאי משרה מסוימת תחול ״חובת בקיאות״ לגבי הוראות ונושאים מסוימים, כך שבעתיד לא יוכל לטעון שהוא לא ידע. את הטמעת הנהלים, השונים ניתן יהיה לבצע למשל בדרך של מסירת שאלונים, עליהם תחול על נושא המשרה חובה להשיב ולחתום בשמו, עובר לכניסתו לתפקיד.

עדכונים נוספים