הכירו את עו"ד פלילי שרון נהרי

עו"ד פלילי שרון נהרי בפייסבוק

קטעי עיתונות נבחרים

Roy Tanck's Flickr Widget requires Flash Player 9 or better.

Get this widget at roytanck.com

נושאי הבלוג

בבית המשפט העליון

בש"פ  4420/06

בש"פ  4423/06

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

העוררת בבש"פ 4420/06 והמשיבה בבש"פ 4423/06:

מדינת ישראל

נ  ג  ד

המשיבים בבש"פ 4420/06 והעוררים בבש"פ 4423/06:

1. ניר דבח

2. עמרם כהן

3. עמית טייב

עררים על החלטת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 12.4.06 בב"ש 91042/06 שניתנה על-ידי כבוד השופט ד' רוזן

תאריך הישיבה:                     ד' בסיוון התשס"ו (26.6.06)

בשם העוררת בבש"פ 4220/06

והמשיבה בבש"פ 4423/06:     עו"ד ליאנה בלומנפלד

בשם המשיבים בבש"פ 4220/06

והעוררים בבש"פ 4423/06:     עו"ד שרון נהרי; עו"ד יהורם שפטל;

עו"ד שחר חצרוני;

החלטה

1.        לפניי שני עררים על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן), בדבר מעצרם של העוררים 1 ו-3 (בבש"פ 4423/06) עד לתום ההליכים במשפטם, ובדבר שחרורו של העורר 2 למעצר בית עד לתום ההליכים בעניינו – שלו. העוררים כולם משיגים על ההחלטות בעניינם, והמדינה, במסגרת בש"פ 4420/06, משיגה על ההחלטה לשחרר את העורר 2 לחלופת מעצר.

2.        ביום 14.2.2006 הוגש כתב אישום כנגד העוררים ושניים נוספים, שעתיד לידון בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כתב האישום מייחס לעוררים ולנאשמים הנוספים קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בכתב האישום מתואר הרקע לפרשה: סכסוך בין משפחת אברג'יל – שהנאשמים קשורים אליה, ומשפחת אבוטבול, וניסיון קודם, שכשל, להתנקש בחייו של אסי אבוטבול (להלן: אבוטבול) באמצעות שיגור טיל לאו.

כתב האישום מוסיף ומתאר את עובדות הפרשה הנוכחית. נטען כי העוררים ושאר הנאשמים, עם אחר או אחרים – שזהותם אינה ידועה – קשרו קשר לפגוע בגופו ובחייו של אבוטבול. על פי המיוחס להם, ערכו הנאשמים הכנות שונות כדי להוציא את התוכנית אל הפועל. הם הצטיידו בכלי רכב ובמכשירי טלפון ניידים שאינם רשומים על שמם. הם בחנו דרכי גישה ומילוט לביתו של אבוטבול ועקבו אחריו.

3.        העוררים נעצרו ביום 22.1.2006 בשעה 20:31 בחניון ברחוב גולדה מאיר 13 בעיר נתניה, כאשר הם ישובים בשני כלי-רכב – האחד מסוג מאזדה, מ.ר. 8715729, ובו ישב העורר 1 במושב שליד הנהג; והשני מסוג מאזדה, מ.ר. 6375136, בו ישב העורר 3 במושב הנהג, והעורר 2 – במושב שלידו. במסגרת פעולה זו נעצרו גם שני הנאשמים הנוספים בפרשה, העצורים עד תום ההליכים. לפי טענת התביעה נעצרו כל המעורבים בפרשה אך רגעים ספורים טרם הוצאתה לפועל של תוכניתם לפגוע באבוטבול. חומר הראיות שהוצג בעניינם כולל חקירות תקשורת בין הנאשמים בפרשה, דוחות מעקב שנערכו על ידי המשטרה, האזנות סתר, אמרות מפלילות, פלטי תקשורת, ראיות חפציות ועוד. כמו-כן, צוין כי מקום ביצוע המעצר מרוחק  1.8 ק"מ מביתו של אבוטבול – שתים וחצי דקות נסיעה, לערך.

4.        עם הגשת כתב האישום ביקשה המדינה לעצור את העוררים עד תום ההליכים. ביום 16.3.2006, בהחלטה מפורטת ומנומקת, החליט בית משפט השלום בנתניה (כבוד השופטת ח' שניצר זאגא) לעצור את העוררים, ואת שאר הנאשמים בפרשה, עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדם. לעניין הראיות הלכאוריות, כתב בית המשפט:

סקירה יסודית ומעמיקה של שמונת קלסרי החקירה, מובילה למסקנה כי קיימות ראיות נסיבתיות רבות, הנתמכות בראיות נוספות אשר טמון בהן פוטנציאל הוכחתי ואם יוכח כנדרש, יהיה בכוחו כדי להביא להרשעה. הראיות לכאורה מבוססות על דוחות עיקוב; האזנות סתר; אימרות מפלילות; פלטי תקשורת; מציאת טיל לאו מוכן ודרוך לירי בסמוך לביתו של אסי אבוטבול; מעצרם של המשיבים יחדיו ובצמוד לביתו; ראיות חפציות; שקריו של משיב 1; אי שיתוף פעולה והימנעות ממתן הסבר לראיות המסבכות עוד.

במסגרת חומר הראיות, קיימות ראיות לכאורה הן לקשירת הקשר לביצוע פשע לגבי כל אחד מהמשיבים…

בית משפט השלום הוסיף וקבע כי מסוכנותם של העוררים מקימה עילה למעצרם, וכי לא ניתן לאיין מסוכנות זו באמצעות חלופת מעצר. העוררים ושאר הנאשמים בפרשה, עררו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן). בהתייחסו לעוררים כתב בית המשפט: "עם זאת, עוצמת הראיות כנגד עוררים 3, 4, ו – 5, אינה ברמה ובעוצמה של הראיות לכאורה שנתגבשו כנגד העוררים 1 ו -2. עוצמת הראיות כנגד עוררים 3, 4 ו – 5, אינה גבוהה. עוצמת ראיות זו, מחייבת לבחון בזהירות שחרורם לחלופת מעצר, אשר יהא בכוחה להפיג המסוכנות הנשקפת מהם. לציין, עוררים 3, 4 ו-5 הינם בעלי עבר פלילי מכביד. יש בעברם הפלילי כדי לחדד המסוכנות הגלומה בהם…". לאחר דבריו אלו, ומבלי לקבוע מסמרות ביחס לשאלת מעצרם, הפנה בית המשפט המחוזי את העוררים לשירות המבחן, על מנת שיגבש המלצה בעניינם, לאחר מכן – כך הורה – יידון עניינם שוב בבית משפט השלום.

5.        ביום 11.5.2006 החליט בית משפט השלום (כבוד השופטת ח' שניצר זאגא), לאור תסקירי שירות המבחן שהוגשו, לעצור את העוררים עד תום ההליכים. בית משפט השלום ציין כי בשלושת התסקירים שהוגשו, לא המליץ שירות המבחן לשחרר את מי מהעוררים לחלופה המוצעת:

שמעתי טיעוני הצדדים, עיינתי בשלושת התסקירים, בחנתי ושקלתי את מכלול הנתונים ולא שוכנעתי לקבל את טיעוני ההגנה כדי שחרורם של המשיבים. לא נעלמה מעיני העובדה כי יש "ועוצמת ראיות" במדרג שונה, יכול ותהווה שיקול התומך בשחרור לחלופה.

לא ניתן להתעלם מהנסיבות המפורטות בכתב האישום המייחסות לכל החמישה את ביצוע העבירה בצוותא, את העובדה כי נתפסו יחדיו ובחרו כולם לשמור על זכות השתיקה, אף אם עוצמת הראיות כנגדם אינה שווה.

בית המשפט התייחס לכל אחד מהעוררים בנפרד; ביחס לעורר 1 ציין כי הוא בעל עבר פלילי נרחב ובעבירות מגוונות (רכוש, אלימות, החזקת סכין והפרת הוראה חוקית) וכן הביא מהתסקיר שנערך בעניינו שבו קבע כי לאור מאפייני אישיותו של העורר, והקשיים שהראה בעמידה בתנאי שחרורו בעבר, אין לבוא בהמלצה לשחררו לחלופה המוצעת. גם ביחס לעורר 2 ציין בית משפט השלום את עברו הפלילי הכולל מספר רב של הרשעות בעבירות רכוש, אלימות לרבות ניסיון גרימת מוות בכוונה תחילה, עבירות סמים וכן עבירות מרמה והשמדת ראיות. תסקיר שירות המבחן – גם בעניינו של העורר 2 – לא הסתיים בהמלצה לשחרור לחלופת מעצר.

ביחס לעורר 3 ציין בית המשפט כי קיימת הרשעה קודמת, שהנסיבותיה דומות לאלו שבעניינו, וכן את תסקיר שירות המבחן, המתאר בין השאר את מאפייני אישיותו ואת רמת הסיכון לפריצת גבולות. לפיכך – גם ביחס לעורר 3, לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחררו לחלופה המוצעת. בסיכום דבריו ציין בית משפט השלום כי "קיים קושי רב ליתן אמון במי מהמשיבים כדי שחרורם בחלופה, על רקע עברם הפלילי והתרשמות קצינת המבחן כמפורט בתסקירים. לא מצאתי כי ניתן להסתפק בחלופה שהוצעה לגבי כל אחד מהמשיבים ואשר אין בצידה המלצה של שרות המבחן, כדי לתת מענה בוודאי לא מענה מלא והולם שיהיה בו כדי להפיג את המסוכנות".

6.        גם על החלטה זו עררו העוררים שלפני לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופט ד' רוזן). בית המשפט ציין כי בבסיס ההבחנה בין העוררים לבין שאר הנאשמים בפרשה מונחת עוצמת התשתית הראייתית, שכן "כתב האישום משקף מסוכנות שאין בלתה". בשל עוצמת הראיות "הבלתי גבוהה" ביחס לעוררים – כך דברי בית המשפט – קם הצורך לבחון את חלופות המעצר. בית המשפט הדגיש – ביחס לעמדת שירות המבחן – כי כפירה באשמה אינה גוזרת בהכרח הימנעות מהערכת מסוכנותו של הנאשם:

אינני סבור שהעובדה שנדון אינו מודה באשמה צריכה להכריע עניינו אצל שירות המבחן. זכותו של נדון לדבוק בחפותו. עובדה זו לא אמורה למנוע משירות המבחן ליתן המלצה, וגם המלצה חיובית בעניינו. הנני מסכים, כי עובדה זו יש בה כדי להשליך על המלצת השירות. אבל, נראה מעיון בעשרות רבות של תסקירי מעצר, כי לעובדה זו ניתן משקל  בכורה, משקל מעל למידה. במקום בו אדם כופר באחריותו לביצוע העבירה – שירות המבחן נמנע, כלל – שלא בצדק – מלהעריך מסוכנותו באם ישוחרר מן המעצר.

בית המשפט המחוזי ציין כי אומנם, עברם הפלילי של העוררים מלמד על בחירתם העקבית בחיי פשיעה. חרף זאת, עבר זה, כך פסק, אינו גורר בהכרח מסקנה כי יש לכלאם מאחורי סורג ובריח כל אימת שיואשמו בעבירה זו או אחרת. יחד עם זאת, ביחס לעוררים 1 ו-3, נדחה הערר. העורר 1 – הודגש – הורשע לא אחת בעבירות של הפרת הוראה חוקית, ואילו העורר 3 לא זו בלבד שהוא הורשע בעבירה "דומה להפליא" לעבירה המיוחסת לו היום, אלא גם תלוי ועומד נגדו עונש של מאסר מותנה.

לעומת זאת, עררו של העורר 2 התקבל; בית המשפט נתן דעתו לעבר פלילי המכביד של העורר, אולם ציין כי הרשעתו האחרונה הינה מיום 13.10.1996. בית המשפט דחה את מסקנת שירות המבחן ביחס לחלופת המעצר המוצעת, וכתב: "לא ידעתי מדוע חלופה זו אינה מתאימה, ומדוע חלופה זו פחות טובה ממאות רבות של חלופות, שהומלצו על ידי שירות המבחן". עוד הדגיש, כי העורר עמד בעבר בתנאי מעצר בית ולא הפרם. משכך, קבע כי הלה ישוחרר ל"מעצר בית" תחת פיקוח ובנוסף הפקדת ערבות עצמית וצד ג' על סך 100,000 ש"ח, וכן פיקדון כספי על סך 25,000 ש"ח.

7.        החלטה זו היא נשוא העררים שבפני. העוררים סבורים כי כלל לא קיימות, כנגד מי מהם, ראיות לכאורה, כנדרש לצורך המעצר. הם נסמכים בעניין זה על אמירותיו של בית המשפט המחוזי. לדבריהם, הם הגיעו למקום בו נעצרו יחד עם הנאשמים הנוספים זמן קצר לפני המעצר, וכי מדובר במקום המרוחק כ – 1.8 ק"מ מביתו של אבוטבול; הם עצמם, כך נטען, לא נצפו עורכים תצפיות על אבוטבול, וכל חטאם הוא המצאות במקום המעצר ושתיקה בחקירתם במשטרה. בהקשר זה, ציינו כי הסיבה להימצאותם במקום המעצר היא פגישה שקבעו עם סוחר מכוניות לאותו הערב. לחילופין טוענים העוררים 1 ו – 3 כנגד המסקנה בדבר אי שחרורם לחלופות המעצר שהוצעו;

המדינה, מצידה, מבקשת לבחון את מסכת הראיות כפסיפס שלם; קיימות לדבריה "האזנות נפח" בהן נשמע קולו של העורר 1, ומוזכרים שאר העוררים. העוררים נתפסו בשתי מכוניות ואופנוע, כאשר על פי הטענה, עמדו להוציא לפועל את תוכניתם. במכונית נתפסו כפפות גומי, כובעי גרב ומספר מכשירי טלפון סלולארי שאינם בבעלותם.

בין העוררים ובין שאר הנאשמים בפרשה יש קשר, והם קשורים למשפחת אברג'יל, המסוכסכת עם משפחת אבוטבול. לשיטת המדינה, המעשים מתווספים זה לזה וחושפים תמונה שלמה, שמשמעותה הוא סיכון מידי לחיי אדם – אבוטבול בפרט וכן לסובבים אותו, שכן הכוונה – כך נטען – הייתה לפגוע בו באמצעות טיל לאו. המדינה מוסיפה וטוענת, כי אין לשחרר את מי מהעוררים לחלופת מעצר, זאת לאור מסוכנותם הרבה, עברם הפלילי והתסקירים בעניינם. הגעתי לכלל מסקנה כי יש לשקול את הערר בעניינו של העורר 3, ולדחות את העררים ביתר העניינים.

8.        עיון בחומר הראיות שהובא בפני מלמד כי אמנם, חומר הראיות בעניינם של העוררים אינו בעל אותה עוצמה כפי שהוא ביחס לנאשמים האחרים. אף באשר לעוררים, בינם לבין עצמם, התשתית הראייתית אינה עשויה מקשה אחת.

אשר לעורר 1, הוא נעצר, כאמור כאשר הוא ישוב באחד מכלי-הרכב. בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי היו תמימי דעים כי הראיות שהוצגו בעניינו של העורר 1, מצדיקות את הותרתו במעצר עד תום ההליכים. מסקנתם זו מעוגנת בחומר החקירה, הכולל ראיות בעלות משקל בדבר מעורבותו במסכת האירועים המתוארת בכתב האישום, ואין להתערב בה. נדגיש, כי במסגרת מעקבים שביצעה המשטרה, נצפה העורר 1 נפגש עם המעורבים האחרים בפרשה ומשוחח עימם – בין היתר, במקומות אליהם מזדמן לעיתים קרובות אבוטבול, באופן מיוחד. ביום המעצר, ה – 22.1.2006, נצפה העורר צועד בחברת הנאשמים הנוספים, ברחובות הסובבים את דירתו של אבוטבול, ונפגש עימם בחניון כלי-הרכב. חברי הקבוצה נראו משוחחים, נפרדים, מידי פעם, ומסתובבים בשטח החניון.

חקירות התקשורת שנערכו, מצביעות על קשר טלפוני ניכר בין העורר 1 לבין הנאשמים האחרים, ואף עם יצחק אברג'יל, שלטענת המדינה מצוי בסכסוך מתמשך עם משפחת אבוטבול. מעורבותו, לכאורה, של העורר 1 בתוכנית לפגוע באבוטבול, משתקפת גם בתמלילי האזנות שנערכו; בתמליל שיחה מיום המעצר נכתב: "אבנר: איזה ניר דבח? אבי: מה? אבנר: איזה ניר? ניר דבח? אבי: כן". ובהמשך: "אבי: בבית הוא, ההוא הכסוף בבית? אז איך נלך אליהם? אבנר: נלך קודם כול עם ניר… נעשה עבודות… אחר כך. אבי: אה כן". בסמוך לשעת המעצר מוקלטים הדברים הבאים:

אבי: ניר… (לא ברור) ניר תראה את הסימים… מה? בחלון בחלון נתקרב לאוטו אוטו חשוד…

אבי: כן זה כמו של אילן אולי הם  הולכים בפנים… חצי שנה פעם הוא היה אצלם קבוע

גבר: עכשיו שמונה ועשרים בול גם הלכו לבית לבדוק אנחנו…

אבי: מ..? בדוק…

גבר: ראיתי אותם..

אבי: מ…?

גבר: מפחדים לראות אותו ככה…

אבי: … כמה כפות…… אתה יודע, הוא מקבל כפות והולך.

גבר:…..

אבי: שומרים לו ומאבטחים בשני הצדדים, הוא רק… גם כפות (צוחק)…. לא יודע, אבל…. עצבני רק …. (צוחק).

גבר: שומר למטה….

אבי: איך שומר? ראיתי שתיים.

גבר: בלובי אההה

גבר: ….. יאללה בוא נתמקם

גבר: אני אומר לך הוא צריך לחזור עכשיו בחצי שעה הקרובה הוא חוזר מפה. בדוק אבי

אבי: לאן?

גבר: תן לנו שלוש דקות…. במיליון אחוז שלא יהיה פדיחה.

גבר: יאללה לך תביא את זה, כן פה. אבי הולכים לתפוס… הטלפונים עליכם?

אבי: מי מביא את זה?

אבנר: יש עליך טלפון?

אבי: כן, מי מביא?

אבנר: אנחנו אוספים אותו משמה אוספים אותו אנחנו.

גבר: לא אין בעיה.

גבר: אבי אנחנו נודיע לך בטלפון אם אנחנו רואים אותו בכביש הזה מגיע תהיה… יהיה לכם מודיעין מאמי.

גבר: יאללה בוא

גבר: בסדר רגע ואי ואי ואי חכה חכה רגע.

אבי: מה קרה?

אבנר: בוא בוא קח את המעיל

גבר: חכה שניה חכה

אבי: בו תעלה בו

גבר: הנה הנה באו, הנה באו בילוש אנחנו באנו לאבי קראדי

לתמליל השיחה מצורף מזכר מאת רפ"ק אבי גור המציין כי הוא מזהה את קולו של העורר 1 עם קולו של הדובר שזוהה כ"גבר" בשיחה. בנוסף, בעת ביצוע המעצר, נמצאו ברכבים כובעי גרב שחורים וכפפות. בחיפוש שנערך בסביבה הקרובה סמוך לשעת המעצר לא נמצא דבר, אולם ביום 12.2.2006 נמצא במרחק של כ- 1.5 ק"מ מביתו של אבוטבול, אזור שלא נסרק בסמוך לאחר המעצר, טיל לאו דרוך ולידו כפפה, וע"פ ממצאי המשטרה, סימני הקרקע מעידים כי היה מונח שם מזה זמן מה. יצוין כי, טביעות האצבע שנלקחו מעל הטיל, אינן שייכות לעוררים. אך לאור המכלול מקובלת עלינו מסקנתן של הערכאות הקודמות בדבר קיומה של תשתית ראייתית לכאורית מספקת למעצר העורר 1.

מסוכנותו של העורר 1 ברורה היא, ושאלת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר חזרה ונדונה, עד שנמצא כי אפשרות זו אינה קיימת. ממסקנתם זו של הערכאות הקודמות שדנו, בחנו, ודנו בשנית בעניינו של העורר, איני מוצא עילה לסטות. לעורר 1 עבר פלילי מכביד בעבירות שונות; הוא נדון בעבר לעונשי מאסר בפועל, לתקופות בלתי מבוטלות (28 חודשים); לחובתו עומדים רישומים משטרתיים גם משנת 2005. גם תסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו אינו חיובי. לאור דברים אלו מסוכנותו הגבוהה של העורר 1 והעדר האפשרות לאיינה באמצעות חלופת מעצר, אני מורה על דחיית הערר בעניינו.

9.        העורר 2 נעצר גם הוא ביום 22.1.2006. הערכאות הקודמות סברו כי אף בעניינו הוצגו ראיות לכאורה. במסגרת חקירות התקשורת שנעשו, נראה כי עורר 2 יצר קשר עם יתר הנאשמים בפרשה בתאריכים שונים בימים שקדמו למעצרו, וביום המעצר עצמו; בדוחות המעקב שנערכו על ידי המשטרה הוא נראה בחברת שאר המעורבים בפרשה, כאשר הם עוקבים אחרי מסלולי נסיעה של אבוטבול, בסביבת ביתו ובסביבת מלון "כרמל", שבים לנקודת מפגש, ובה נצפים משוחחים. אף כאן יש מקום להזכיר את הראיות החפציות שנתפסו בשעת המעצר – כובעי גרב שחורים וכפפות.

העורר 2 התנגד למעצרו; על פי דוח המעצר, התקרב העורר אל כוח המשטרה כאשר יד אחת בכיסו, ולפיכך התעורר חשדו של השוטר במקום, ששלף ודרך את נשקו והורה לו לעצור. משלא שעה להוראותיו, החזיר השוטר את נשקו לנרתיק, ובסיועם של שוטרים נוספים ביקש להשתלט על העורר 2, בעוד זה אחרון "מתפרע ומשתולל ומכה לכל עבר".

השוטר חש חבטה חזקה בחזהו, ורק בסיועם של שוטרים נוספים הצליחו להפילו על הקרקע, ולאזוק את ידיו. על פי הרישום המשטרתי, מרגע נעילת האזיקים לא היה עוד שימוש בכוח כנגדו. יומיים לאחר מעצרו, ביום 24.1.2006 בשעה 00:40, השכים העורר בתאו והתלונן על כאבים. כאשר ניגש השוטר לבדוק אם נזקק הוא לעזרה, השמיע באוזניו איומים: "מי שעשה לי את זה ישלם בחיים שלו". כאשר ביקש לברר התורן על מי הוא מדבר, אמר: "השוטר נופף לפניו באקדח והוא ישלם בחיים שלו זה לא יעבור בשתיקה והוא עוד ישלם בחיים שלו, אתה הכלאי יכול לרשום מזכר על מה שאמרתי". כל אלה, בצירוף שתיקתו של העורר 2 בחקירתו מאששים את המסקנה כי אכן קיימות ראיות לכאורה כנגדו.

10.      כפי שכבר צוין, בית משפט השלום, בהחלטתו מיום 11.5.2006, אימץ את עמדת שירות המבחן, וקבע כי חלופת המעצר שהוצעה אינה מתאימה. עמדתו של בית המשפט המחוזי הייתה אחרת. איני מוצא עילה להתערב בהחלטה זו. כפי שציין בית המשפט המחוזי, התשתית הראייתית בעניינו של עורר 2 פחותה מזו העומדת כנגד הנאשמים האחרים, ואף מזו המיוחסת לעורר.

1. בשנים האחרונות הקים העורר 1 מסגרת משפחתית עם שותפתו לחיים, בה הם מגדלים זה את ילדיה של זו, ולהפך, יחדיו. בית המשפט המחוזי האזין לדבריה של המפקחת המוצעת, אמה של חברתו לחיים, והגיע לכלל מסקנה כי זוהי חלופה מתאימה לאיון מסוכנותו של העורר 2. כן הדגיש כי העורר שהה בעבר במעצר בית, ולא הפר את תנאיו. משכך, החלופה אותה קיבל בית המשפט המחוזי היא "מעצר בית מלא" בפיקוח אימה של שותפתו לחיים במשך כל שעות היממה, ותנאים מגבילים נוספים שצוינו. איני רואה לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה.

11.      ומכאן לעורר 3: בעת שנעצר ישב עורר 3 במושב הנהג של הרכב הנזכר. בית משפט השלום, ובית משפט המחוזי מצאו כי הוצגו ראיות לכאורה המצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, ואף יתירה מזאת, כי אין לשחררו לחלופת מעצר. יצוין כי מסכת הראיות שהוצגה בעניינו של עורר זה היא לכאורה בעלת העוצמה הפחותה ביותר ביחס ליתר הנאשמים. החומר העיקרי בעניינו הוא כדלקמן: אחיו של העורר העיד במשטרה כי הרכב שבו נעצרו העורר 3 והעורר 2 הושאל מחבר. בתמלולי האזנות הסתר שנערכו בשעות אחר הצהרים של יום המעצר, בשיחה בין שני הנאשמים הנוספים נאמר:

אבי: תגיד לי עדי (?) ועמית באים…

אבנר: יכול להיות…

עמית – כשמו הפרטי של העורר, ועדי – כשם אחיו. בכמה מדוחות המעקב של המשטרה מצוין כי "חמישה גברים" נצפו יחדיו בנקודות שבהן נהגו להיפגש העוררים ויתר הנאשמים בפרשה, כאשר חלק מהנוכחים זוהו כנאשמים אחרים בפרשה. כחצי שעה לפני המעצר, נראה העורר בחברתם של עורר 1 ונאשמים נוספים בסביבת מגוריו של אבוטבול. לאחר המפגש פנו לחניון כלי-רכב, שוחחו, ומידי פעם הסתובבו בחניון. לאחר מכן, נכנסו שני גברים – כך נכתב בדוח המעקב – לרכב בו נעצר העורר, הקיפו את הרחובות הסובבים את דירתו של אבוטבול ושבו לחניון שם נעצרו. נזכיר כי ברכב נמצאו כובעי גרב וכפפות. העורר 3 שתק בחקירתו במשטרה ומיאן להשיב לשאלות שהפנו אליו חוקרי המשטרה.

12.      הנה-כי-כן, קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לפרשה, אך אלה, בשלב זה, אינן בעלות עוצמה יתירה. הדרישה של תשתית ראייתית לכאורית – מתקיימת, אולם יש להביא את מצבת הראיות בחשבון חלופת המעצר. עוד יש להביא בחשבון את עברו המכביד, לרבות המאסר המותנה התלוי ועומד נגדו, ואת העובדה שהוא הורשע בעבר בגין מסכת עובדתית דומה. במסגרת ההליך ההוא, נדונה, גם אז שאלת מעצרו של העורר 3 (בש"פ 10191/02 דותן שוקרון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). גם אז הוצגה לבית המשפט מסכת ראייתית שהתבססה על ראיות נסיבתיות בעיקרן. השופט מצא התחבט בשאלת מעצרם של העוררים שם עד תום ההליכים, כך כתב:

מטעמים אלה הגעתי לכלל מסקנה, כי הראיות הנסיבתיות שעליהן מושתת האישום אינן בעוצמה מספקת להצדקת מעצרם של העוררים עד לתום בירור המשפט. עם זאת רואה אני חשש לא מבוטל שהעוררים, שהאשמתם בקשירת קשר לביצוע רצח אינה חסרת יסוד, ינצלו את שחרורם מן המעצר לשיבוש מהלכי המשפט או אף להימלטות מן הדין. לפיכך הייתי מתנה את שחרורם בהפקדת ערובות ממשיות בסכומים נכבדים ובקביעת תנאי שחרור מכבידים, שיכללו (לצד צו עיכוב יציאה מן הארץ ואיסור ליצירת קשר עם מי המעורבים או העדים) גם הגבלת כל אחד מהם לשהייה במקום שייקבע בתנאי מעצר בית מלא ובהשגחה צמודה של אנשים שיימצאו מתאימים לכך וראויים לאמונו של בית המשפט ויערבו בעצמם לקיום תנאי השחרור.

לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי דברים אלו יפים בעניינו של עורר 3 גם היום. שירות המבחן, בבוחנו את החלופה המוצעת על ידי העורר, ציין את אישיותו הילדותית וחסרת המעצורים. אך בה בעת ציין את נכונותם של הוריו, המפקחים המוצעים, לסייע לו וכן את דאגתם וחרדתם הרבה לעתידו. על כך נוסיף, כי משנשלח בעבר לחלופת מעצר, הוכחה זו כיעילה – העורר לא הפר תנאי מתנאיה. באיזון בין השיקולים הללו כולם, מוצא אני כי יש להתנות את שחרורו של העורר 3 לחלופת מעצר ב"מעצר בית" מלא בבית הוריו ובפיקוחם, וכן בתנאים נוספים – זהים לאלה שהוטלו על העורר 2, בצירוף צו עיכוב יציאה מהארץ.

התוצאה היא, שעררם של עורר 1 ועורר 2, וכן עררה של המדינה נדחים. עררו של העורר 3 מתקבל במובן האמור.

ניתנה היום, ל' בסיוון התשס"ו (26.6.06)

קטגוריות: עבירות נשק, פסקי דין | ניתן להתעדכן בתגובות חדשות לפוסט באמצעות פיד RSS 2.0 . לא ניתן להוסיף תגובות או לשלוח פינגים.

לא ניתן להגיב לפוסט.